בולמיה
- שירה בר Shira Bar
- 25 ביוני
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 29 בספט׳
בולמיה בולמיה שלנו מה נעשה איתך?!
פעם אמרו לי- תחבקי גם את הדברים הרעים את לא יודעת איזה דברים טובים הם יביאו איתם.
ואני שואלת איך אפשר לחבק את הבולמיה?
איך אפשר לחבק את השד הטורף והשתלטן הזה?
את השד שהורס לי את הגוף ואוכל לי המוח ומביא איתו פחד וחרדה?
אולי הבולמיה שמה לי מראה על השליטה העצמית שלי ואולי זו הסיבה שאם לא נעצור אותה בזמן, תגיע גם האנורקסיה.
אנחנו חושבות שאנחנו שולטות אבל מאבדות שליטה לחלוטין.
סיפור הבולמיה שלי -
גם אצלי זה התחיל ב- אני אקיא פעם אחת מה כבר יכול להיות? מחר אני יאכל יותר מאוזן ולא אצטרך לחשוב על הקאה.
אבל אז, מפעם אחת בלבד זה הפך לפעם אחת ביום. לא הבנתי שאני מדרדרת, הייתי בטוחה שאני בשליטה מלאה. ומפעם אחת ביום זה הפך לפעמיים ביום ואז לכל ארוחה ביום ומשם זה גם הפך לחרדה גם מלעיסה של מסטיק אז גם את זה הלכתי להקיא.
וכשכבר לא הייתי מסוגלת להקיא - בחרתי להפסיק לאכול. כמובן שאמא לא נתנה לי לעשות את זה.
אני זוכרת שהייתי בצבא במבצע עמוד ענן והיינו ימים שלמים בבסיס ואמא שלי הביאה לי כריך מארומה (שהכי אהבתי בעולם) - ומה עשיתי במקום להנות ממנו? או שלא אכלתי או שהקאתי. ואז נתנו לי אישור שאמא תבוא לקחת אותי בכל יום ב 12 בלילה ותחזיר אותי לבסיס לפנות בוקר העיקר שאני יאכל בבית.
אחרי יום שלם ללא אוכל , אמא שמה לי מרק או אורז (זה מה שהייתי מוכנה לאכול) בצלחת. התחננתי לצלחת קטנה שלא אלחץ מזה אז הייתה לי קערית קבועה. הייתי אוכלת בפחד, גרגיר גרגיר. וכשסיימתי הנשמה שלי רצתה עוד.
והמלחמה בראש התחילה ממש לכמה שניות -
או שתלכי תאכלי עוד ותלכי להקיא
או שתעצרי פה ותשתלטי על עצמך.
השליטה העצמית אבדה ומהר מאוד הייתי לוקחת עוד מנה ועוד מנה ועוברת לסיר ואוכלת את כל הסיר וישר רצה להקיא את הכל…
התקפי הבולמיה נובעים מתוך הרעבה עצמית, גם אם נאכל משהו בבוקר ונהיה סופר רעבים בצהריים, אנחנו לא נגיע לרמת בולמיה.
בבולמיה הגוף כמעט קורס והוא דורש אוכל להתקיים, הוא מנסה לשרוד והראש לא מאפשר לו את זה.
להרעבה עצמית יש תופעות גם אחרי שאנחנו לא מרעיבות את עצמנו - למשל דחיית הארוחות או מחשבות שלא יהיה לנו יותר אוכל שפה אנחנו צריכות להיות סופר חזקות ולתת להגיון לעבוד.
תגובות